אמא, החולצה הכחולה אצל אבא

אמא, החולצה הכחולה אצל אבא.
אבא, התיק של הכדורגל אצל אמא.

ילדים להורים גרושים.
כך נראית המציאות היומיומית.
עוברים מבית לבית.
מעבירים מבית לבית.
לפעמים שוכחים.
לפעמים מגיעים בלי.
לפעמים נזכרים ברגע האחרון.
לפעמים הולכים לקחת שניה לפני בית הספר.
לפעמים לא הולכים לאימון.
לפעמים מתוסכלים.
לפעמים משלימים עם המציאות.

ילדים להורים גרושים.
חיים במציאות מפוצלת.
במציאות של מעברים בלתי פוסקים.
והם לא אשמים.
הם לא בחרו במציאות הזו.
וזה התפקיד שלנו להקל עליהם
עד כמה שאפשר.
אפשר ללמד אותם אחריות
לזכור מה הם צריכים למתי
אבל זה לא התפקיד שלהם
להעביר את התיקים מבית לבית
או את הבגדים.
זו האחריות שלנו.
הם גם ככה חיים במציאות מפוצלת.
בואו נקל עליהם לפחות עם זה.

הם לא צריכים לסחוב תיקי כדורגל לבית הספר.
גם לא כדורסל.
הם לא צריכים לסחוב שקיות עם בגדים לבית הספר
כי הבגדים צריכים לעבור מבית לבית.
זה רק גורם להם להרגיש עוד יותר את המציאות.
המציאות המפוצלת.
את המעברים.

זו האחריות שלנו למצוא את הדרך.
בין אם זה לקנות ציוד כפול.
או להעביר מאחד לשניה.
או להיפך.
זה לא התפקיד שלהם.
הם לא השליח.
זה רק מחדד להם יותר את ההבדל
בינם לבין ילדים אחרים.

וזה לא שאני לא חוטאת לפעמים
וזה לא שהילדים שלי לא הולכים ולוקחים בעצמם את התיקים
בעיקר ברגע האחרון כשכבר אין ברירה.
אבל ככל שנהיה מודעים למה הם מרגישים
ולמעברים האינסופיים האלה
ולתחושות שלהם
נדאג לזכור יותר ולהקל עליהם.
את המעברים האלה.
את החיים בשני בתים.

הצטרפו להרצאה להורים גרושים ומתגרשים:
כל מה שילד צריך כשההורים מתגרשים – להצטרפות לוחצים כאן

כתוב/כתבי תגובה