מאחר ואנחנו מתקרבים לסוף שנת הלימודים (בתקווה שבקרוב נדע מתי זה קורה), בואו נדבר רגע על תעודות ואיך זה נראה כשאתה ילד להורים גרושים. הילד שלכם מקבל תעודה בסוף השנה. אבל.. אתם גרים בשני בתים ולפעמים גם לא ממש מתקשרים ביניכם ובוודאי שלא נפגשים. והילד שלכם.. באמצע בין שניכם. למי הוא יתן את התעודה? ובאיזה
זו אחת השאלות הראשונות שהורים שואלים בתהליך גירושים. זו תקופה של רגשות אשמה על ההחלטה להתגרש, ההורים מוטרדים מההתמודדות של הילדים עם הגירושים, לפעמים ההורים בעצמם במצב רגשי לא פשוט. ואז נשאלת השאלה איך יודעים האם לשלוח אותו לטיפול רגשי? ובאיזה שלב? גירושים הם משבר ויש להם השפעה רגשית על הילדים שלכם גירושים משפיעים על
הסופשבוע הראשון שהם ישנו אצלו. הלילה הראשון שלי לבד מזה הרבה שנים. התכוננתי לסופשבוע הזה. פחדתי ממנו. הייתי בטוחה שהם לא ישרדו אותו. שאני לא אשרוד אותו. היה ברור לי שהם יתקשרו וירצו לבוא אלי. ואני גם נשארתי בבית, הוא יצא לבית חדש. אז זה גם לא הבית שהם מכירים. לא קבעתי שום תוכנית. הייתי
"ויום אחד התעוררתי והבנתי שאין לי חיים" היא אמרה לי. היא הגיעה אלי מיואשת. שנה אחרי שהם התגרשו. הגירושים היו מהירים, הם כתבו הסכם במהירות שיא כי היא כבר לא היתה מסוגלת להיות איתו בבית אחד. הוא אפילו לא מצא דירה ועבר לגור אצל חבר לתקופה, שנמשכה כחצי שנה. והיא, רק רצתה לדעת שהילדים איתה
"איך מקבלים החלטה כל כך קשה?" היא שאלה אותי. אני בעצמי לא יודעת אם אני רוצה להתגרש. זה משתנה כל יומיים בערך. אני רוצה אבל אז מגיע הרגע הזה שאני מתה מפחד. ונזכרתי בעצמי לפני לא מעט שנים, מבולבלת. לא יודעת. מתלבטת. יש לי ילדים קטנים. הם לא נפרדו ממני יום אחד מאז שהם נולדו.
כבר מזמן הבנתי שהילדים שלי לא לומדים ממה שאני אומרת להם. הם לומדים ממי שאני. הם לומדים מההתנהגות שלי. והדרך הקלה ביותר (או לא..) והבטוחה ביותר ללמד אותם משהו הוא להתנהג בדיוק כפי שאני רוצה שהם יתנהגו. בכל דבר בהורות. וגם עכשיו בתהליך הגירושים. אתם עומדים לפני פרידה ומחפשים את הדרך הנכונה, את הדרך שלא
הורים שהתגרשו יודעים שזה אחד הרגעים הקשים ביותר בחיים שלהם. הורים שעומדים לפני גירושים מספרים שזה אחד הפחדים הכי גדולים שלהם. זה גם אחד הרגעים שנחרטים בזיכרון של ילדים, בכל גיל. ילדים שהוריהם התגרשו זוכרים את הרגע הזה למשך כל חייהם. אני זוכרת את השבועות שלפני השיחה עם הילדים וכל רגע ורגע בשיחה עצמה. גם
כשההורים מספרים לילדים שהם עומדים להתגרש, הילדים חווים מגוון של תחושות לא פשוטות. הם כועסים, מבולבלים, הם לפעמים מרגישים אשמים, הם נמצאים בתקופה של חוסר ודאות מאוד גדול. יש ילדים שמבטאים את מה שהם מרגישים ויש כאלה שלא יודעים לבטא או לא מרגישים נוח לבטא את התחושות שלהם. אחת הדרכים לעזור לילד לבטא את מה
את הקורונה לא צפינו בהסכם הגירושים ואין סעיף שמתייחס לחופשות כפויות ולא מתוכננות ממסגרות החינוך ולחלקנו גם מהעבודה. אולי שניכם עובדים, אולי שניכם לא עובדים, אולי אחד כן ואחד לא. מה שבטוח זה שהילדים בבית. איך מתחלקים בזמני השהיה? איך מצד אחד מתגמשים אחד כלפי השניה ומצד שני לא מסכנים את הילדים, את עצמכם ואת
ימי הקורונה כבר כאן. והם מאתגרים את כולנו. ההתמודדות עם הילדים בבית בלי מסגרות ובלי פעילות חברתית כשאנחנו צריכים להמשיך לעבוד, הדאגות לבריאות המשפחה המורחבת, הקושי הכלכלי כשאין עבודה או אין יכולת להגיע לעבודה. וכשאתם הורים גרושים זה מורכב עוד יותר. הילדים שלכם חיים בשני בתים ואם אתם מסתדרים, הרווחתם. אבל אם הקונפליקטים מנהלים את
בהסכם הגירושים כתוב שהשנה בפורים הילדים אצלך. ופורים מתקרב. ותמיד בפורים היה את הבוקר הזה ששניכם הייתם מלבישים את הילדים ומצלמים אותם ואז כל אחד היה לוקח ילד אחד לבית הספר. ומצלמים אותם עם החברים בכיתה ושולחים אחד לשני. והם כל כך אהבו את זה. וגם אתם. ומה יהיה השנה? את לבד איתם. והם לא
כשיש צד שלא מסוגל להשלים עם הפרידה, הוא יעשה הכל כדי שלא תהיה פרידה. כל עולמו התרסק. הוא שבור. הוא לא יבוא לתהליך גישור, הוא יבטל פגישות, הוא יפוצץ את הגישור וילך לבית משפט. כל מה שימשוך את ההסכם שהוא כל כך לא רוצה להגיע אליו. כי זו פרידה סופית מבחינתו. ואחרי ההסכם הוא ימשיך.
להתגרש ולהישאר משפחה. לכאורה שני ניגודים. כי בתפיסה המסורתית שלנו משפחה זה אבא ואמא וילד או ילדים באותו בית. ובתפיסה הפחות מסורתית זה יכול להיות גם אמא ואמא וילדים. או אבא ואבא וילדים. אבל האם כדי להיות משפחה שני ההורים צריכים בהכרח לגור יחד? ומי קבע שאמא וילדים זו לא משפחה? או אבא וילדים? הרי
למה רק לי אין תמונה עם אמא ואבא ביחד? אז מה אם הם התגרשו? כשהם סיפרו לי שהם מתגרשים הם אמרו שהם לא מתגרשים ממני, רק אחד מהשניה. הם גם אמרו שלמרות הכל נישאר משפחה בשני בתים. אז למה רק לי בכיתה יש תמונה נפרדת עם אמא ותמונה נפרדת עם אבא? בום לבטן. מה שיפה
כל אדם זקוק לאהבה ולכל אחד יש שפת אהבה מסוימת, זו השפה שבאמצעותה הוא מרגיש שאוהבים אותו ובאמצעותה הוא יודע לתת אהבה. על פי ד”ר גארי צ’פמן, שכתב את “חמש שפות האהבה” ואת “חמש שפות האהבה לילדים”, בכל התרבויות בעולם יש חמש דרכים לפיהן אנשים נותנים ומקבלים אהבה: יש אנשים שזקוקים למילים חיוביות – מילים מחזקות ובונות, לפרגון, למחמאות כדי להרגיש
החלק הקשה ביותר בתהליך הגירושים הוא קבלת ההחלטה. זה השלב שבו עולים כל החששות והפחדים. ההחלטה על גירושים צריכה להתקבל אחרי שיקול דעת ואחרי הבנה של מה הביא אתכם לשם, ולא בזמן כעס. בזמן של כעס מצטבר יש נטיה לזרוק לחלל האוויר "אז נתגרש וזהו" בין אם מתכוונים ובין אם לא. לעולם אין לדעת לאן
כדי שתוכלו להתחיל בדרך המשותפת שלכם ולחיות מהיום והלאה באחריות הורית משותפת למרות שאתם גרים בשני בתים שונים, בואו קודם נברר באיזו תודעה אתם מסתובבים בעולם. האם אתם בטוחים שגירושים זה מלחמות או נתק בין ההורים? או רואים לנגד עיניכם שיתוף פעולה? האם אתם חיים בתחושה שמעכשיו לא תהיה לכם משפחה? או רואים את עצמכם
מכירים את הזוגות שהתגרשו לפני שנים אבל עדיין ממשיכים להילחם זה בזו? את אלה שלא באמת נפרדו? ואז בכל פעם שלאחד מהם טוב או יש בן/בת זוג. השני מתעורר ונלחם? אלה מלחמות בלתי פוסקות. יומיומיות. מתישות. אחד תוקף והשני קורבן. או להיפך. והילדים שלהם נפגעים. הם מרגישים באמצע בין ההורים שלהם. ולא משנה כמה אומרים
השאלה האמיתית היא לא איך לספר להם שאתם מתגרשים. השאלה היא איך להתנהג את מה שאתם עומדים לספר להם. כי ילדים לא לומדים מדיבורים. הם צופים בכם ובהתנהגות שלכם. אז השאלה היא איך להתנהל בתקופת הביניים עד הפרידה. ואיך לנהל הורות משותפת אחרי הגירושים. ואיך לראות אותם באמת, במנותק ממה שקורה ביניכם. הורים מגיעים לפגישה
אחת ההתמודדויות הכי קשות בתהליך גירושים וגם אחרי, היא החגים. איך יוצרים ומרגישים אווירת חג? איך לא מרגישים כל כך לבד כשכולם מבלים עם המשפחה בערב החג ולמחרת? האם זה אפשרי בכלל? איך מחלקים את החגים ואת החופש? ואיך הכי נכון לנהוג לטובת הילדים? אז היום אני רוצה לעשות לכם קצת סדר בנושא. חשוב שתהיה
אמא, החולצה הכחולה אצל אבא. אבא, התיק של הכדורגל אצל אמא. ילדים להורים גרושים. כך נראית המציאות היומיומית. עוברים מבית לבית. מעבירים מבית לבית. לפעמים שוכחים. לפעמים מגיעים בלי. לפעמים נזכרים ברגע האחרון. לפעמים הולכים לקחת שניה לפני בית הספר. לפעמים לא הולכים לאימון. לפעמים מתוסכלים. לפעמים משלימים עם המציאות. ילדים להורים גרושים. חיים במציאות
כשאתם מתגרשים ויש לכם ילדים, הקשר ביניכם לא מסתיים לעולם. הוא רק משתנה. זו טעות גדולה לחשוב שנפטרתם אחד מהשניה לתמיד. יש לכם עוד הרבה שנים ביחד. אתם מגדלים ילדים בשני בתים. את הילדים שלכם. ולילדים שלכם יש המון משאלות. גם אם אתם לא יודעים אותן. לפעמים הם שומרים אותן לעצמם, ולפעמים הם משתפים. אגב,
חזרתם לשיגרה. הילדים חזרו לגנים ולבית הספר. ואתם מתרגלים למציאות חדשה. שני בתים. הילדים יום אחד אצלך ויום אחד אצלך. אסיפת ההורים מתקרבת, בית הספר מתחיל לשלוח מיילים עם עדכונים והודעות, וקבוצות הווטסאפ הכיתתיות מתחילות להתעורר. ואז עולה השאלה: מי מכם צריך להיות בקבוצות? ומי מגיע לאסיפת הורים? ובכלל, איך מתנהל הקשר עם בית הספר
ראש השנה מתקרב ואם אתם בתהליך גירושים אתם כבר מתמודדים עם השאלות. אצל מי הילדים בראש השנה? איך הכי נכון לחלק ביניכם את החגים? ומה בעצם הכי טוב בשבילם? אין ספק שזה אחד הנושאים שמהווה פוטנציאל לוויכוחים ולמתח אצל הורים גרושים, אז בואו נעשה בו סדר. חלקו את החגים ביניכם מבעוד מועד אחד הסעיפים החשובים
אם פעם הייתי מחפשת באינטרנט תמונות שהכותרת שלהן היא גירושים הייתי מקבלת תמונות עצובות, של ילדים עצובים, נקרעים בין שני ההורים, עם רקע שחור ודרמטי. כך היו הגירושים של פעם. היום, זו תמונה אחרת לגמרי. אם פעם הייתם שומעים על גירושים הייתם שומעים על ילדים שמתגעגעים לאבא או לאמא, על ילדים שחיים כל הזמן בחסך.
אמצע החופש הגדול והמיילים מבית הספר מתחילים להגיע. הערכות לתחילת השנה, רשימת ציוד לבית הספר, רכישת ספרים, רשימת חוגים. ואתם? בדיוק באמצע תהליך גירושים. עוד לא מבינים מי נגד מי ואיך מתפעלים את כל זה. מי קונה את הציוד? מי משלם עליו? האם צריך לקנות הכל כפול כדי שיהיה לילד את הכל בשני הבתים? ואיך