הגירושים של היום הם לא הגירושים של פעם

אם פעם הייתי מחפשת באינטרנט תמונות שהכותרת שלהן היא גירושים הייתי מקבלת תמונות עצובות, של ילדים עצובים, נקרעים בין שני ההורים, עם רקע שחור ודרמטי.
כך היו הגירושים של פעם.
היום, זו תמונה אחרת לגמרי.

אם פעם הייתם שומעים על גירושים הייתם שומעים על ילדים שמתגעגעים לאבא או לאמא,
על ילדים שחיים כל הזמן בחסך.
הייתם שומעים על ילד שמשתוקק לספר לאבא מה היה בבית הספר היום, אבל נאלץ לחכות ליום שני כדי לספר לו.
הייתם שומעים על אבא שנקרע כי הוא מתגעגע לילד שלו בן החמש כי לא שמע ממנו כבר ארבעה ימים.

פעם אמרו לנו לא להיפגש עם הילדים שלא בימים שלנו כי זה יבלבל אותם.
היום אתם רואים אבא שעובר בסביבה ועולה לכמה דקות לשמוע איך היה היום בחוג כדורגל.

פעם אמרו לנו לא להתקשר אליהם כשהם אצל ההורה השני כדי שלא יהיה להם קשה.
היום זו תקשורת יומיומית ופתוחה.

פעם הייתם מגיעים למסיבת הסיום בגן ורואים ילד בוכה.
כי הוא היחיד שלא יושב עם שני ההורים שלו.
היום רואים הורים גרושים יושבים יחד בגן או בכיתה וצוחקים אחד עם השני.

פעם. והיום.

אבל השאלה הזו עולה הרבה אצל זוגות שעומדים לפני גירושים, ואתמול שמעתי אותה במשך שעה.
מהורים שעומדים להיפרד ובאמת עושים הכל כדי לסיים את הקשר יפה ולשתף פעולה בכל שלב בדרך הזו.
והם בחרו לגור במרחק כמה בתים אחד מהשניה.
ולאכול יחד בכל יום שישי בערב כמשפחה.
ולקבוע שארוחות החג יהיו ביחד, כבר מראש השנה הקרוב.
ואז עלה החשש הזה, והם שאלו אותי:
אבל.. זה לא יבלבל אותם?
ואני.. התרגשתי.
ואמרתי להם, שיתוף הפעולה שלכם והרצון לעזור אחד לשניה מרגשים אותי.
וזה בדיוק המסר שאתם תעבירו לילדים שלכם.
כי אמנם לא הסתדרתם כזוג
אבל אתם גם בני אדם.
וגם הורים.
הורים שרוצים להמשיך ולדבוק בהורות שהם מאמינים בה.
בשותפות שאתם מאמינים בה.
בכבוד הדדי אחד לשניה שתמיד היה שם.
גם אם אתם גרים בבתים נפרדים.
גם כשבעתיד יהיו לכם בני ובנות זוג חדשים.

הבלבול של ילדים להורים גרושים נובע מבלבול של ההורים.
כשההורים מגובשים ושלמים עם ההפרדה ביניהם, ההפרדה ברורה ושלמה גם לילדים.
וגם להם ברור שההורים לא יחזרו להיות יחד (גם אם בתוך תוכם הם הכי רוצים שזה יקרה).
ילדים מתרגלים מאוד מהר לזמני השהיה שלהם אצל כל הורה,
ובאותה מידה מתרגלים מאוד מהר לפגוש את שני ההורים בארוחות חג או שישי או במסיבות יום ההולדת.
ואם חוג כדורגל תמיד היו של הילד ואבא, הוא יכול להמשיך להיות זמן כזה. והילד יחזור לבית של אמא.
הכל תלוי בתמונה שאתם מציירים לעצמכם, ולילדים שלכם.
אתם מגדירים את הגבולות הברורים ואת האירועים המשותפים שפעם היו ״חריגים״.
היום הם כבר השיגרה.
ולשמחתי אני חיה בדרך הזו בעצמי וגם רואה מסביבי כל כך הרבה זוגות גרושים שמתנהלים כך ביום יום.
ועדיין החשש הזה בבטן.. האם זה לא מבלבל אותם?

אז לכל מי שמצא את עצמו כאן בין השורות,
אתם מעבירים מסר כל כך חשוב וכל כך אנושי לילדים שלכם.
מסר של כבוד.
מסר של אכפתיות.
מסר של שיתוף פעולה.
מסר של גבולות ברורים עם גמישות.
מסר של ויתור על אגו.
מסר של אהבה.
תמשיכו.
תנו להם לחוות ילדות מאושרת.

להרצאה האינטרנטית: להתגרש עם ילדים בימי קורונה

כתוב/כתבי תגובה