יש רגעים כאלה, שהילדים לא אומרים הרבה, אבל המשפטים הקטנים שהם כן אומרים… חותכים בבטן.
אם היא באה – אני לא באה אליך.
אבל, זה לא באמת משפט על בת הזוג.
זה על המקום של הילד בתוך כל השינוי הזה.
וזה קורה בדיוק ברגעים הכי רגישים – כשהחגים מתקרבים ופתאום הכל מרגיש אחר, בימי שישי, כשהלב רוצה את המוכר והבטוח, כשמתחילים לחשוב על מעבר לגור יחד, או אפילו בהחלטות קטנות כמו לבוא להורה השני כשהבן או בת הזוג שם.
אלה רגעים שבהם הילדים לא תמיד יודעים להסביר מה עובר עליהם, אבל הם מרגישים הכול.
השבוע הזמנתי לפודקאסט את גלית הלר – מאמנת ומטפלת לזוגיות ומשפחה בפרק ב',
ודיברנו בדיוק על הרגעים האלה, שבהם הילדים מתנגדים, מתרחקים, מציבים תנאים, ואנחנו כהורים נשארים עם סימני שאלה.
איך מגיבים בלי להילחם?
איך לא לוקחים את זה אישית, למרות שזה פוגע?
איך רואים את מה שמסתתר מתחת להתנהגות?
כי מתחת למשפטים האלה יש ילד שמנסה לשמור על עצמו.
ילד שמפחד לאבד מקום.
ילד שלא תמיד יודע להגיד “קשה לי”.
ודיברנו גם על הטעויות הכי נפוצות שהורים עושים שם, ועל הדרך להישאר ההורה שהילד צריך, דווקא ברגעים האלה.
לא מושלם. לא תמיד יודע מה נכון. אבל כזה שלא מוותר על הקשר.
אם גם אצלכם יש רגעים כאלה, אם גם אתם שומעים משפטים שמערערים אתכם מבפנים, הפרק הזה בשבילכם .
האזנה נעימה ומועילה ושיהיה לנו סופשבוע נעים,
איילת
